<h1>ספר החינוך מצוה תנ"ג</h1>
<h2>דף יז:</h2>
להביא אל בית הבחירה ולהקריב שם מה שנחייב נפשינו בחטאת ואשם ועולה ושלמים, ואף על פי שהבהמות ההן בחוצה לארץ חובה עלינו להביאם אל המקום הנבחר, ועל זה נאמר [דברים י"ב] רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת, ואף על פי שבאתנו מצוה להקריב כל קרבן בבית הבחירה כמו שכתבתי בסדר זה [מצוה ת"מ], אף על פי כן באה לנו מצוה מיוחדת על קרבנות חוצה לארץ, וכן הוא בספרי, רק קדשיך אינו מדבר אלא בקדשי חוצה לארץ, תשא ובאת מלמד שחייב בטפול הבאתם עד שיביאם לבית הבחירה, ושם אמרו שזה החיוב הוא בחטאת ואשם ועולה ושלמים, ואיפשר שנאמר שנתיחדה לנו מצוה בקדשי חוצה לארץ להזהירנו עליהן מפני שהטורח בהן מרובה מבקדשי הארץ שהן קרובים אל הבית יותר. אבל הרב רבנו משה בן נחמן זכרונו לברכה כתב [בספר המצוות] שבכל הקדשים בין בקדשי הארץ או של חוצה לארץ הכל מצוה אחת היא, ולא נעשם שתי מצות, ואף על פי שהאמת כי בספרי נדרש לקדשי חוצה לארץ אין זה באמת ראיה לעשותן שתי מצות. ובמסכת תמורה בפרק שלישי [י"ז ע"ב] דרשוהו זכרונם לברכה בענין אחר, שאמרו שם רק קדשיך אלו התמורות, אשר יהיו לך אלו הוולדות, ונדריך זה נדר, תשא ובאת יכול יכניסם לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון כדי שימותו, תלמוד לומר ועשית עולותיך הבשר והדם כדרך שאתה נוהג בעולה כך אתה נוהג בתמורה, וכדרך שאתה נוהג בשלמים כך אתה נוהג בולדי שלמים ובתמורתן. כל ענין מצוה זו כענין מצוה ג' שבסדר זה [מצוה ת"מ], ושורש אחד לשתיהן, אין צורך להאריך בזה הדבור.
